בעייתם של מיעוטים

בעייתם של מיעוטים

בעייתם של מיעוטים לא נולדה בישראל. מדינות רבות מארחות בקרבם מיעוטים בני עדות שונות. יש מאותם מיעוטים ואשר חיותם אצל המדינה היא ברת שנים רבות ויש מיעוטים, זה מקרוב באו. המחלוקות בין חלקי האוכלוסין השונים דורשים הבנה וסובלנות, לעתים עד בלי די. אף אצל מדינות "נאורות" או "מערביות" האתגר אינו פשוט. כך למשל חוזרת בלגיה למתח בין הפלמים בצפון והצרפתים בדרום. הרמן וון רומפה שנבחר לאחרונה כראש ממשלתה של בלגיה הנו פלמי. בחירתו הייתה ניסיון – יש אומרים אחרון – לפייס את הפלמים על מנת לשמור על אחדותה של בלגיה יש המנבאים כי יהיה זה ראש ממשלתה האחרון של בלגיה, ועם נפילתו של זה תחולק המדינה לשתי ישויות מדיניות נפרדות.

במדינות אחרות בעייתם של מיעוטים גורמת למלחמות אזרחים. כך בעיראק, כך חזינו בבוסניה – הרצגובינה ובמדינות אפריקאיות רבות. המתח המסוכן מכולם יימצא בהודו. "גאוניותו" של הלורד לואיס מאונטבאטן [שזכה לתהילה בשל היותו הדוד של הנסיך פיליפ והשדכן בינו ובין המלכה אליזבט השניה] לוקה הייתה בחסר. עת אשר ביקש לחלק בין הודו ופקיסטן לשתי ישויות [שהפכו לאחר מכן לשלוש ישויות עם יצירתה של בנגלאדש], התעלם כנראה הוד רוממותו מהבעיה האתנית ו"איחד" בין מוסלמים לשאינם מוסלמים במחוזות שונים - [כשהמפורסמת מביניהם הנה קשמיר], איחוד שהביא בעקבותיו נהרות של דם עת הרגו המוסלמים והבודהיסטים אלה באלה.

ויש מדינות שמקבלות מעוטים בסובלנות. הדוגמה הבולטת הנה ארצות הברית. אכן כי כן, בשנות השמונים של המאה התשע עשרה היו אמריקאים שראו בצרות עיין בואם של דוברי ספרדית, יפנים או אותם שמאסו בצאר. באשר הם מטמאים את האמריקאי הלבן [נשמע מוכר?] אך מאז ועד היום התחוללה מהפכה בחשיבה שם בארצות הברית, ומעוטים [אפילו האינדיאנים] חיים שם – בדרך כלל - בשלווה כשהם מטמיעים עצמם אצל האמריקאי הלבן הרואה בו במיעוט - שווה זכויות.

ויש אשר הגם שכל חלק מהאוכלוסין חי בסביבתו, שורר השלום והשלווה בין אותם חלקים. ושוויצריה הנה הדוגמה הבולטת לכך.

ויש המיעוט הערבי בישראל. כבכל מדינה דמוקרטית אי אפשר לדעת את חשיבתו של כל ערבי וערבי, ואשר על כן קולו של המנהיג הנו קולו של המונהג. והמנהיג דוקר את המדינה בגבה. הוא רואה במדינה כ"מדינת כל אזרחיה" ולא כ"דמוקרטית ויהודית", הוא מסרב לכבד בקימה את  ההימנון הלאומי [ולא מעט יהודים טובים עוזרים לו – ואף מבקרת מדינה לשעבר - בהציעם לשנות את ההמנון הלאומי  - "נפש יהודי הומייה" אינו מייצג את המיעוט]. זה מנהיג ששותק כאשר אחיו הפלסטינים מבצעים פעולות טרור בישראל. זה מנהיג הממלא פיו מים כאשר אחד מעמיתיו בורח מהמדינה לאחר שבגד בה באמצעות מעשי ריגול, זה מנהיג שלא אמר מילה כל עוד "ריקדו" הקסאמים בשדרות ובאשקלון, זה מנהיג שלא העז להפנות אצבע כלפי אותם "גיבורי התהילה" מהחמאס המעמיסים לעייפה בתי מגורים, בתי ספר, בתי חולים ומסגדים בעזה בכלי תופת, והחוטפים ילדים פלסטינים על מנת שישמשו להם מגן חי, זה מנהיג שהפגין אי אכפתיות כאשר טילי אחיו פגעו בערבים תושבי העיר רהט, זה מנהיג שהוא, יחד עם חבריו המנהיגים בקשו דיון בכנסת על מצב ערביי ישראל, אך למעט חבר כנסת ערבי אחד שציין כי מצב הערבים בישראל אינו טוב, [והסתפק בכך] כל הדוברים, ללא יוצא מן הכלל התעלמו לחלוטין משולחיהם והרביצו שנאה מטעמם של הפלסטינים אבל יודע להשוות את חיילי ישראל לנאצים, זה מנהיג הדואג שבסביבתו יונפו עשרות דגלי אש"פ ואפילו חמס, אבל אף לא דגל ישראל אחד [ותעיד העיר אום אל פאחם], אבל זה מנהיג שהגם שהינו מעריץ את הרשות הפלסטינית, אינו מוכן שהגבול בין ישראל לרשות יעבור מערבה על מנת שביתו ייכלל אצל אותה רשות, כי את הדמוקרטיה בישראל צריך לנצל עד תום [כן, לרבות משלוח משכורתו של עזמי בשארה למקום גלותן], ורק כאן יכול הוא לנבל את פיו, שהלא אותו מנהיג ערבי, לו היה פוצה בפיו בפרלמנט ברמאללה כפי דברי הבלו בכנסת, היה נראה זה מכבר תלוי על עמוד חשמל.

הפגנות באום אל פאחם

הדרך בה פעלה הכנסת, לשלול מהמנהיגות הנלוזה הלזו את הזכות להיבחר הנה שגויה ואף מסוכנת. המונהג הערבי ירגיש עצמו מכונס ויילחם את מלחמת עלבון מנהיגיו. הגיע הזמן שישראל תעשה מעשה ובו יהיה על המונהג להחליט. על ישראל להודיע כי והיה ואלו המנהיגים ייבחרו על ידי המיעוט הערבי, תעביר ישראל – באופן חד צדדי את הגבול כך שערים כמו אום אל פאחם וקיני צרעות אחרים יהיו מזרחית לגבול. אין מדובר בטרנספר ואין מדובר בעיוות הדמוקרטיה. להפך. יישארו תושבי הערים על אדמתם, ותכבד מדינת ישראל את רצונם האמיתי של התושבים כפי שהדבר בא לידי ביטוי  על ידי הוד מעלתו הבוחר הערבי ואותו אזרח ערבי הבוחר בדגל החמס על פני דגל ישראל.

כי יש לזכור, פעולת ההתססה של מנהיגי הצבור הערבי בישראל דומה לפועל ההתססה של המיעוט המוסלמי באירופה. שנאת האחר שאינו מוסלמי וכיבושו בדרך זו או אחרת ["האסלאם הנה עתידה של בריטניה" – כך כותרתו של שלט מאחרי חנות היוקרה "הרודס" בלונדון. או חמישים אלף הצרפתים המתאסלמים מדי שנה. לאירופאים יש בעיה. לנו יש פתרון. נחזור ונהיה במדינה הציונית, נחבק את אותם שאינם יהודים הנאמנים למדינה ונפנה את אויביה למקום שם הם ראויים לחיות.

זלי יפה.