התרת המחלוקת
אחת מתכונותיה של דמוקרטיה היא "התרת המחלוקת". חלוקי
דעות הנה תופעה לגיטימית, הגם שלעתים נמצא כי בנושאים רבים יישומה מעיד על
"מצעד האיוולת". כך למשל, אצל הגדולה בדמוקרטיות - ארצות
הברית – הייתה תקופה בה אסור היה להיות קומוניסט, והחברות במפלגה הקומוניסטית CPUSA הייתה אסורה על פי
חוק. חבריה של המפלגה נעצרו על פי חוק ידוע לשמצה בארצות הברית הSedition Act משנת 1918 שהגביל את התיקון הראשון לחוקה. תחת כיפת "הפחד
האדום" נערכו גלי מעצרים של חברי המפלגה הקומוניסטית. ומי לא זוכר את
הסנטור ג'וזף מקארתי. אבל בהחלט מותר היה להשתייך למפלגה פרו נאצית - הNSM התיימרה להיות המפלגה הנאצית הגדולה בארצות הברית - ולהפגין מטעמה
ברחובות קריה. יחי חופש הביטוי!
אבל דמוקרטיה אינה "תופעה טכנית". דמוקרטיה דורשת חשיבה, וחשוב מכך היא דורשת יושר אינטלקטואלי. שאם תמצא לומר כי הכל מותר למעט מה
שאוסר החוק [אחד מכללי היסוד של דמוקרטיה] וכל השאר "אינו שייך",
אנו מסכנים את שלמותה של דמוקרטיה. ותעיד עלייתו לשלטון של אדולף היטלר בראש
המפלגה הנציונאל סוציאליסטית בגרמניה של שנות השלושים.
במדינה בריאה בעלת תקשורת פתוחה, לאותם ה"ידועי שם" יש
חובה שאינה נחלתם של פשוטי העם. להוות דוגמה. לדעת את ההגון ושאינו הגון
בוויכוח הפוליטי [באשר שאינו הגון, אינו תמיד אסור על פי חוק, כעין "נבל ברשות
התורה"], להפגין עשיית החסד [שאינה חובה המעוגנת בחוק. אין חובה חוקית –
להבדיל מהלכתית – ליתן צדקה] ולהפגין יושר אינטלקטואלי. שאם יושר אינטלקטואלי
איין, יישומה של דמוקרטיה הופך טכני ואחריתו מסוכנת מאוד.
יכול כל אדם שלא לרצות לעשות דבר מה שאין החוק מחייבו. ואולם
היושר האינטלקטואלי מחייב שאין אדם יכול לירוק לבור ממנו הוא שותה. במעונכם
הצבענו על חוסר היושר האינטלקטואלי של אותם אקדמאים ישראלים שאומנם מקבלים תמיכה
למחקרם מהמדינה, נהנים משרותי האוניברסיטאות בישראל אבל קוראים לעמיתיהם
בחו"ל להחרים את האקדמיה בישראל [לא, הם לא יישמו בעצמם את החרם, כי את
המדינה צריך לדעת לנצל].
האומנים והסופרים התומכים בהם אולי עשו דבר חוקי בהחרימם את אריאל,
הם בוודאי עשו דבר לא מוסרי ומאוד מאוד לא ישר.
אריאל הוקמה על ידי ממשלות ישראל. באריאל יושבים אזרחי מדינת ישראל
המשלמים מסים למדינה, מסים ואשר אותו שחקן שמסרב היום להופיע באריאל נהנה מהם.
אותו שחקן – ודאי שמותר לו להפגין נגד השלטון. ודאי שמותר לו לחשוב כי על ישראל
"להחזיר" את כל יהודה ושומרון, ואם הוא אברהם בורג [והוא שחקן, תאמינו
לי] הוא עוד יציע מחר להחזיר את עכו וחיפה. וזה קשה, אבל זה מחירה של דמוקרטיה.
אבל היכן ההגינות המוסרית?
 |
| אברהם בורג |
אותו השחקן נהנה מהכספים שאותם אזרחים תושבי אריאל משלמים למדינה
כמסים. אין הוא מוכן להופיע באריאל אבל הוא מוכן ליהנות מהכסף של אריאל? אני
יודע, אותו שחקן היה רוצה שיאבחנו בין הדמים ה"טמאים" שבאים מאריאל ובין
הכספים שבאים משייך מוניס – סליחה – צפון תל-אביב [אותה כידוע עוד לא צריך "להחזיר"
שאז היכן יגור השחקן המחרים]. אבל אי אפשר לעשות זאת. אז נמצא הוא נהנה מכספי
אריאל ויורק לבור ממנו הוא שותה. אז שימשיך לשחק, וכן, מותר לו לא לבוא לאריאל,
אבל שיעשה את זה על חשבונו, שלא ייהנה מכספי המדינה ה"משוקצים בטומאת
אריאל".
ואני הייתי מציע לו שיפגין, שישמיע את קולו אבל שלא יעניש אזרחים
הגונים המשרתים בצבא כמוהו, ואולי הרבה יותר ממנו, והמשלמים מסים כמוהו, ואולי
הרבה יותר ממנו, והתורמים למדינה כמוהו ואולי הרבה יותר ממנו. ההחרמה הנה אולי
מחלוקת חוקית. היא מאוד לא לגיטימית. מאוד לא מוסרית. גם אם עמוס עוז מסכים
לה.
זלי יפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה