או הם או אנחנו – תגובה לחטיפת החיילים בלבנון - 07 בדצמבר 2006.

או הם או אנחנו – תגובה לחטיפת החיילים בלבנון

המאורעות שהביאו למלחמת העולם היו כמעט "חלמאים". כל ילד שלמד על אותם ימים ביוני 1914 יודע בסריאבו של הארכידוקס ורעייתו ביום 28 יוני, 1914, לא היה כי אם תירוץ. נמצא העולם למד כי לא גרמניה – המעצמה החשובה ביותר – הכתיבה את המאורעות שקדמו למלחמה [או אף ידעה מראש על הכרזת המלחמה שהכריזה בת בריתה החלשה, הקיסרות האוסטרו הונגרית] על סרביה. ובעוד "ניק" [הצאר הרוסי ניקולאס השני כפי שחתם מכתבו לקיסר הגרמני] ו"ווילי" [הקיסר וויליאם השני במכתבו לצאר] לוטים בערפל, מדינה לא ידעה את אשר קורה אצל רעותה. גרמניה לא ידעה כי בת בריתה הכריזה מלחמה אלא לאחר ימים. העולם ביקש לנהל משא ומתן ולא ידע על מה. ואשר על כן שני שכורי נצחון [שר החוץ ומנהיג הצבא של אוסטריה הונגריה] צלחו במאמציהם לדאוג להכרזת מלחמה [פעמיים ביומיים] על בוזניה [תוך שהם משקרים ולו לקיסר םראנץ יוסף]. ההמשך ידוע לכל.

מלחמת העולם השניה הייתה נראית אחרת לולי הבלבול והחרדה שאחזו בצמברליין האנגלי ודאלדייר הצרפתי. אף שם ההססנות, ההתקפלות, אי היכולת להגדיר מדיניות, נוצלה היטב על ידי אדולף היטלר. החל באנשלוס, ועד לכיבוש צ'כסלובקיה. רק כיבושה של פולין העיר את עיני הישנים.

מלחמת ויטנאם לא הייתה שונה, ואף המצב בעירק ואפגניסטן מקורו במדיניות בלתי ברורה בעליל של מנהיגות העולם החופשי.

בכל שנות ההסטוריה, הבלבול, הספק, אי היציבות הינם כר הרחב לפעולה למטורפים שמביאים על העולם האסונות הכבדים ביותר.

שנים אנו שומעים ממנהיגינו על "עליית מדרגה" של הטרור הערבי. דא עקא שאלו הטרוריסטים אינם סובלים מפחד גבהים. הגיע זמן שישראל תנהג אחרת. האזרח ברחוב מבולבל, האזרח לוט בערפל, העולם הערבי חושב שמדינת ישראל חלשה מכדי לתת תשובת מחץ למאורעות האחרונים והצהרות השוא של שר הבטחון של מדינת ישראל מעלים אולי חיוך, בודאי שלא נקיפות לב.

חטיפת חיילים הינה "עליית מדרגה".נסיון לשלוח טילים מיהודה ושומרון הינה "עליית מדרגה". המדינה תתעורר כשייחלו לחתוף סתם אזרחים ברחוב בתל אביב כיזו תהיה "עליית מדרגה" נוספת.

הגיע זמן שראש הממשלה יופי בפני האומה. שיודיע כי מדינת ישראל מכריזה מלחמה על הרשות הפלסטינאית על כל המשתמע מכך, וכי היא מכריזה מלחמה על לבנון.

אסור שיעבור זמן. ישראל אינה ערוכה למשלחמה ארוכה, וזכרונו של העולם על המאורעות שהביאו למחמה חולף מהר. אם צריך להחזיר את בירות לשנת 1982, אז נחזיר. שהלבנונים ילחצו על החזבאללה להשיב את החיילים. מדיניותה ההיסטורית שלמדינת ישראל לעולם הייתה כי המדינה המארחת היא האחראית. מעניין מה יקרה אם מטוסי ישראל לא יעברו מעל דמשק אלא יהרסו את ארמון הנשיאות עד היסוד.

דמשק, סוריה

 לחץ צבאי על האוכלוסיה האזרחית הוא שיוביל לשקט. לדאבון הלב אין דרך אחרת. ואם מדינת ישראללא תתעורר, אם לא תהיה מדיניות מאיימת – כפי שנהג שרון בהיותו אלוף פחקוד הדרום – אז "עליית המדרגה" תהיה סיסמה נדושה.

קיצוני? אולי. מפחיד? מאוד. וזה עובד.

זלי יפה.