ואגנר, ברנבויים והיושר האישי
חודשים טרם שהופיע בארץ התזמורת הממלכתית
של ברלין התנהל כאן הוויכוח האם להשמיע את יצירותיו של המלחין הגרמני ריכארד
ואגנר. הכל בחשו בקדרה, אלה מבקשים ואלה דוחים. אף הכנסת נקרתה ליתן דעתה וקראה להנהלת הפסטיבל
שלא ליתן לתזמורת להשמיע מיצירות המלחין.
הנהלת
פסטיבל ישראל - המארחת את התזמורת והמנצח – החליטה בהחלטה דמוקרטית כי לא יישמעו צלילי המלחין במהלך
הפסטיבל. מר דניאל ברנבויים הודיע כי הוא והתזמורת קיבלו עליהם את
הדין וכי יצירותיו של ואגנר לא ינוגנו בישראל.
אין
תיאור אחר לאשר ארע במוצאי שבת בבנייני האומה בירושלים כי אם "גניבת
דעת". עם תום הקונצרט הודיע מר
ברנבויים כי הקונצרט נגמר, המבקשים לילך
שילכו, ואילו הנשארים יוכלו להאזין
ליצירתו של המלחין.
לו
היה מר ברנבויים בביתו הפרטי, החרשתי. בניני האומה אינו מוסד
פרטי ומר ברנבויים אינו יכול לנהוג שם ככל העושה על רוחו.
התזמורת
ומר ברנבויים באו ארצה כאורחי הפסטיבל קיימו וקבלו עליהם שלא לנגן את יצירתו של וואגנר. הטענה כי "הקונצרט נגמר" אינה כי אם
דמגוגיה מטעה. האולם הנו אותו אולם, הקהל הנו אותו קהל. לו היה ידוע מראש כי התזמורת תנגן את ואגנר היו
כאלה שהיו מחרימים לחלוטין את הופעותיה של התזמורת בארץ. אזרחי ישראל האמינו למר ברנבויים והולכו שולל.
ואותם
"ייפי נפש" שמחאו כפיים באון "ומחו על המחאה" נתנו יד לדבר שאינו הגון, הפגינו לעין כל כי היושר נדרש רק
מ"האחר" אבל "אני ואפסי עוד".
ועוד,
יש ליתן את הדעת מי מאצל הנהלת הפסטיבל ידע על הקשר המתרגש ובא ומי נתן את הסכמתו? מדוע לא מנעו אשר על הנהלת הפסטיבל את השמעת היצירה? מדוע התירו למר ברנבויים לעשות "דין
לעצמו" תוך פגיעה קשה ברגשותיהם של
אלו שהאזינו ואלה שמנעו עצמם מלבוא.
 |
| דניאל ברנבויים |
בניני
האומה הנם בנייני האומה ולא בנייני ברנבויים, ומה שעשה דניאל ברנבויים הנה מעילה באימון. חבל מאוד שיושרו האישי של מר ברנבויים אינם זהים לכשרונותיו הנדירים של מר ברנבויים
בתחום המוזיקה.
זלי
יפה, עו"ד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה