רגע חושבים - 24 בינואר 1998.

לכבוד,

מכתבים למערכת,

"הארץ"

רגע חושבים

כל נושא דתי ואשר עוגן בחקיקה בכנסת, הפך לסלע מחלוקת פוליטית. יתר על כן, הוא שימש קרדום לחפור בו למפלגות הנלחמות בממסד הדתי כ"מרץ" שהייתה שלוחת רסן תחת שרביטה של השרה שולמית אלוני.

כך, כל החוקים המתייחסים לשבת, למועצות הדתיות, לכשרות, וכמובן לנישואין וגירושין.

קביעתה של מזוזה אינה עניין למחלוקת פוליטית. ואולם, אלה המזוזות ימצאו כמעט על כל בית. ברית המילה לא נדושה במסדרונות הכנסת או בועדותיה. יותר מתושביה היהודיים של ישראל נימולים מאשר לא, ואין הנושא  חשוף למחלוקת ציבורית או פוליטית, ללמדך שלא החקיקה עיקר.

נישואין וגירושין

אחוז מדהים של יהודי ישראל אין לו עניין וכמובן אינו יודע מאום על יהדותו. צא ולמד זוג שאינו דתי, המתחתן על פי דת משה וישראל [מחוסר ברירה]. בשל מתחים אלה או אחרים נותן זו עיניו באחרת, או - חמור מכך [על פי ההלכה] - זו עיניה באחר. לא קשה להסיק כי אנו מגדלים כאן דור של "ספק ממזרים", וזאת בשל ההנחה כי נישואין וגירושין על פי ההלכה, הינה "ייהרג ובל יעבור". לא פעם שמעתי על רבנים העורכים חופה וקידושין בקיבוצים ו"מכבדים" את אחי החתן להיות עד תחת החופה. אין בו בכיבוד זה אלא על מנת להפקיע תוקפם של קידושין, שלא תימצא היא נואפת "תחת בעלה". וחוק נישואין וגירושין, מה יהא עליו?

צא ולמד מה היה גורלו של אותו זוג - או צאצאיו - לו היה זה "מתחתן" בנישואין אזרחיים. מאצל החשובים בדייני ישראל נמצאתי למדים כי ההנחה כי "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" [מסכת גיטין דף פא עמוד ב] אינה קיימת היום. אשר על כן, הזוג אינו נשוי על פי ההלכה. אין צאצא בני הזוג פגום מבחינת ההלכה [אין הוא ממזר, ואין ההלכה מכירה במעמד של "ילד לא חוקי"]. וחודה של בעיית ספק הממזרים שהיא תולדת אכיפת הנישואין על פי ההלכה תקהה קמעה.

אשר על כן טוב יעשה באם יתוקן החוק. והיה ומאן דהוא יבקש להינשא כדת משה וישראל, יחויב להתגרש בגט פיטורין. אם יינשא בנישואין אזרחיים, שיתגרש בדרך אזרחית, שאין הוא מוכר כנשוי על פי ההלכה.

מה גם שלכל אחד מאזרחי מדינת ישראל שמורה הדרך להינשא במקסיקו או בקפריסין. והוראות החוק דהאידנא  קצרות מלהושיע.

מועצות דתיות

יאמר מייד כי שגגה היא שיצתה מאצל המפלגות הדתיות. המועצה הדתית אינה גוף דתי. הינה גוף פוליטי ואשר היושבים בו מייצגים מפלגות. אין המועצה הדתית פוסקת הלכות, וכל שתעשה הינו ליתן שירותי דת. לא יעלה על הדעת כי יסרבו ליישב אצל המועצה הדתית בחברתה של אשה אך יעשו כן בכנסת או בממשלה. מה ההבדל?  שהלא ממה נפשך. אם הישיבה במחיצתה של אישה אסורה [?] היא אסורה בכל מקום. ואם היא מותרת היא מותרת כמעט בכל מקום.

נשים נדרשות לשירותי המועצה הדתית יותר מאשר גברים. מדוע לא ישמע קולם אצל המועצה. האם פסול ימצא אם אישה תביע דעתה כי אצל שכונה זו נדרש מקווה טהרה או בית כנסת? שמן הדין לתרום סדורים וחומשים לקהילה זו כי בעזרת הנשים לא ימצאו ספרי קודש בכמות מספקת?

צא ולמד מה היה קורה לו עת בקשה האישה הראשונה ליישב אצל המועצה הדתית הייתה בקשתה מתקבלת.  ההיה מאן דהוא שומע על כך? מה היה קורה לו היה "שמרן" יושב במועצה הדתית ללא ויכוח. ההייתה ישיבתו גורמת לסערה ציבורית? היה חבר הכנסת רן כהן יכול לאגור הון פוליטי בשל כך? 

רפורמים קונסרבטיבים

ידוע תדע כי מי שבונה בארץ את הרפורמים והקנוסרביטיבים אלה האורתודוכסים.  בארצות הברית ישבו  האורתודוכסים עם הרפורמים והקונסרבטיבים אצל ועידת הנשיאים או ב"ארגון רבני ניו-יורק". באנגליה ימצאו האורתודוכסים, הליברלים והרפורמים יושבים אצל "הברוד אוף דפיוטיז" ובצרפת, אצל איחוד הקהילות.

הרפורמים והקונסרבטיבים אינם כוח חשוב בישראל. אורתודוכסים בונים את חשיבותם. הם מפנים אל הקונסרביטיבים והרפורמים עורגה פוליטית. קיימות בישראל מפלגות פוליטיות שזכות קיומם היא המלחמה לטובת אלו הזרמים או מלחמה בממסד הדתי. והאורתודוכסים נותנים את הנשק בידי אותם גופים.

פעילי ש"ס טוענים כי בבחירות הבאות תזכה זו המפלגה בכששה עשר מנדטים. לו יהי.  מן הדין להניח כי כל אלה המצביעים עבורה יקבלו על עצמם, להיות אורתודוכסים, להינשא כדת משה וישראל. אין צורך בחקיקה דתית, הם יעשו זאת מרצון, כפי שברצון, וללא חקיקה, הצביעו עבור זו המפלגה. ואולם, הויכוח הפוליטי מאדיר את הבעיה, ומרבה כוחם של רפורמים וקונסרבטיבים, באשר ויכוחם שלהם עם המפלגות הדתיות, הינה "מתת אל" למפלגות השמאל המבקשים לאגור הון פוליטי בכל דרך.

ואף לזאת יש ליתן את הדעת.  והיה ולא ימצא הסדר בין הזרמים השונים ביהדות, נמצא עצמנו במלחמת תרבות  וביוזמות חקיקה שאינן מוכרות אצל מדינה מערבית שסופה הרס מוחלט של כל המערכת הדתית שנבנתה בישראל..  צא ולמד כי במהלכה של אותה מלחמה, עלולים הרפורמים לבקש לבחור "רביי" כרב ראשי לישראל.  וכמובן, הכנסת תחקוק חקיקה כנגד זו התופעה. בית המשפט העליון יקבע כי חקיקה זו נוגדת את חוק יסוד: זכויות האדם וחירותו, והכנסת תתכבד לחוקק את זה החוק ברוב מוחלט. 

באנגליה קיים משבר בין הזרמים השונים ביהדות, ואשר בחלקו הגדול מבטא את המשבר כאן בארץ. נשמעים שם, חדשות לבקרים, הערות כי הרב הראשי לאנגליה הוא הרב של האורתודוכסים. הליברלים והרפורמים מבקשים "נשימה ראש". תוצאתה של יוזמה זו הינה קרע בלתי הפיך. יהודי אנגליה יפגשו פעם בשנה תחת קורת גג אחת אצל "ועידת הדתות" שם ישבו הנוצרים על פלגיהם, המוסלמים, ולראשונה היהדות על פלגיה ולא כקבוצה מגובשת.

הבה ונשמור על מה שבאמת יקר לכולנו.  נגיע להסכמה כי רבנות ראשית יש רק אחת. שהרב הראשי יהיה שומר תורה ומצוות ושהינו אורתודוכסי. שהוא הרב הראשי של כל העם היושב בציון. שההגדרות לעניין כשרות לא תטענה. אני מאמין באמונה שלמה כי במסגרת פשרה ואשר האמור לעיל יבוטא בה, יסכימו הרבנים הרפורמיים בישראל שלא לגייר מפני שיבינו כי אסור שיהיה מצב שבני שלי לא יוכל לשאת לאשה את ביתו של הרפורמי מפני שאמה לא גויירה כדין. אני מאמין כי ועדת נאמן קרובה מאוד להסכמה, אך הכל "צריכים לתת יד" ואם פירושו של דבר מפגש בין הרבנים הראשיים ובין מנהיגי היהדות על זרמיה, לו יהי.  על מנת להקהות את המפגש יתכן שעל הרבנים הראשיים להיפגש עם "ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים" ושם ימצאו הכל.

אך החשוב מכל. הויכוח ואפילו ה"ניצחון" של האורתודוקסיה הינו תחילתו של הרס הממסד הדתי בישראל ומאגר נשק בלתי נדלה לכל מפלגה המבקשת הון פוליטי באשר תעשה היא את הדת קרדום לחפור בו.

כמדומני שגישה הפוכה הייתה מטיבה מאוד. לעת הזאת, הקרע בעם הינו כה רב עד כי אף אותם מוסכמות שהיינו עדים להם התערערו. למדנו על "מזוזה חילונית" ועל אלפי בני נער ולהם כתובות קעקע. לציבור הדתי יש יד ורגל בתופעה הזו שבחלקה הינה תופעה של מחאה. כל זאת כי חלקים מאתנו שכחו ש"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

אולי כדאי להזכיר כי בזמנו של הרב הראשי הרצוג זצ"ל פנו הממסד והאופוזיציה לכבוד הרב הראשי על מנת לנסות ולפשר בעניינה של אלטלנה. זה היה מעמד הממסד הדתי. הגיע הזמן לשקם אותו. לא בחקיקה אלא בכפפות של משי.

הרבנים הראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב עוזיאל

אם מותר לי לסיים עם "שקול פוליטי". בשל הגמשת הסטטוס קוו, יהיו שיבינו על מה ולמה נדרשת המפלגה הדתית, לשמור על היקר באמת. לא על המועצה הדתית, אלא על הרבנות הראשית. לא על משרות, אלא על החינוך הדתי והערכי, לא על החקיקה הדתית בנושאי נישואין וגירושין ה"מזמינה" אכיפה, אלא שמירה על עם כשר.

זלי יפה,

הכותב משמש, בין השאר, סגן נשיא בית הכנסת הגדול בירושלים.