צביעות, אטימות ומה הלאה - 09 באוקטובר 2006

צביעות, אטימות ומה הלאה

"המנהיג היקר" קים יונג נאם עושה בקוריאה הצפונית כבחצרו האחורית בהתעלם מהעולם כולו. אפילו ידידתה היחידה על אדמות של צפון קורקאיה קבלה "הודעה מראש" של עשרים דקות בלבד על הניסוי הגרעיני שנערך 100 קלומטרים מצפון לגבול עם דרום קוריאה.

העולם כולו ניעור בחרדה. ו – כן – ניתן יהיה לקבל כמעט כל החלטה במועצת הבטחון כנגד ממשלתה של המדינה האומללה הזאת שבה הרעב הוא השליט האמיתי, כי כל חרבות המועצה, אף אלו שלהם זכות וטו – כועסים, ואפילו כועסים מאוד. ועם חמתה של סין לא תשכח, הרי שהחלטה מעשית נדירה במועצת הבטחון יכולה להתקבל.

כן אפילו צרפת בכועסות. שר החוץ הצרפתי פיליפ דוסט בלאז' פרסם הודעת גינוי חריפה ודרש "לנקוט צעדים נחרצים" כנגד המדינה הסוררת. דברים כדורבנות. אולי מן הראוי לציין כאן כהערה כלל לא רלוונטית, כי לצרפת אין מערכת כלכלית ענפה עם צפון קוריאה, וממשלת פיונג יאנג לא שלמה ביליונים לתעשיה הצרפתית על מנת להקים כור גרעיני זה וצבא חמוש עד לשיניו מזה.

ו"כמובן" שיש הבדל בין צפון קוריאה ובין מדינה כמו "אירן" למשל. על פי הודעת הרדיו הממלכתי של צפון קוריאה יש בו בנסוי שנערך על מנת לשמור על היציבות ועל השלום. לא, צפון קוריאה אינה מבקשת לחסל מדינה זו או להשמיד מדינה אחרת [ לפחות לא באופן רשמי ]. גם אירן לא מבקשת להשמיד אף מדינה. [טוב, ישראל לא נחשבת]. אבל גם אירן מבקשת לעצמה נשק גרעיני. אומנם כן, אין לאירן "מנהיג יקר" אבל מחמוד אחמדינג'אד מייצג טירוף הרבה יותר מסוכן מצפון קוריאה, כי הוא מלבה שנאה.

אבל יש לה לאירן הפנדמליסטית, הקיצונית עם מגדל החשיבה הפרימיטיבי כמה "זכויות". כמו למשל העובדה שתרמה רבות לתעשיית הנשק והפטרו כימיה של צרפת באמצעות רכישות אדירות, העובה שצרפת "תרמה" [תמורת מזומנים, כמובן] לבניית התשתית הראשונית של "התעשייה הגרעינית" של אירן, וכמובן יחסי הנפט 

של צרפת אירן, אף הם לא מזיקים לכלכלה הצרפתית.

שארל דה גול

במילים אחרות ההבדל בין אירן וצפון קוריאה הינו שאירן יכולה לשלם עבור התמיכה הצרפתית וצפון קוריאה לא יכולה. אם הפילוסוף האיטלקי ניקולא מקיאבלי היה צופה במתרחש הוא [כרבים אחרים] היה מגדיר את התנהלותה של צרפת "זנות פוליטית". אבל הצרפתים אינם צריכים להפגע. התעשיה הזולה הזאת מפותחת אצלם בכל נושא. המוסר הינו מהם והלאה, וכפיות הטובה הצרפתית הינה מביכה. שהלא צא ולמד.

הינה לאחר מלחמת העולם השניה, כשבקשת ארצות הברית להציל את אירופה מהתמוטטות כלכלית והפעילה את תוכנית מארשאל הידועה, היה זה שארלס דה גול שביקש שביקש ליישם תוכנית חליפית, תוצרת צרפת, כמובן. צרפת, זו שהייתה הגלגל החמישי במהלך שחרורה של אירופה מדי הרייך השלישי, בקשה לדחוק את הכל ולבקש לעצמה את הבכורה. היה זה אותו דה גול שבמהלך המלחמה היה אורחה של ממשלת בריטניה [הגם שמנהיג הממלכה לא סבל את אישיותו] הכשיל – לאחר הקמת השוק הארופאי המשותף כל נסיון של מארחתו במשך שנים להתקבל לשוק. וכמובן, הייתה זו צרפת שפרשה מנט"ו ראשונה וכך גרמה לסדק הראדוני בברית הצפון אטלנטית בתקופת השיא של המלחמה הקרה. הכל על מנת להוכיח את האגואיזם הצרפתי. את הצרפתחם מעניינת רק צרפת ושהעולם כולו ילך לעזאזל – אלא אם כן הוא רוכש מצרפת את מרכולתו או מכיר בבכירותה של הרפובליקה השלישית.

נוהגה של צרפת כלפי אירן הינה המשכה של צביעות. אירן חשובה לצרפת והסיכון שמנהיגה המטורף מיסב לעולם אינו מעניין את היושב בארמון האליזה [שאגב, יושב בארמון ולא במקום אחר, רק בשל חסיון נישאותי]. הרי לכם, שתי מדינות המהוות אותו סיכון. אירן וצפון קוריאה [וכלפי צרפת, הסיכון האירני גבוהה יותר בשל הקירבה הגאוגרפית], זו שאינה משלמת אתנן תגונה, וזו המשלמת ובמחיר גבוה, תהנה מחסיון.

מדוע? כי הזונה הצרפתיה מגנה על לקוחותיה כפי שנוהגת כל מאדאם עם סגנון. הסיכון לעולם כולו [ישראל, כזכור, אינה רלוונטית] ואפילו לצרפתים מאדם לא יציב בנפשו המחזיק בנשק שיש בו על מנת להרוס את פריז, אינו מעניין את המבקשים את גדולתה של צרפת. גדולה שעלולה להביא עליה הרס. כן, הרס.

זלי יפה.