ערכים היו לנו ואינם - 16 במרץ 2006

ערכים היו לנו ואינם

שנים נערך כאן ויכוח על השמעת יצירות של שני הריכארדים, ריכארד שטראוס, וקודמו, ריכארד ואגנר. שנים רבות מחרימים בישראל את שני אלו בשל העובדה ששמשו סמלים למפלגה הנציונל-סוציאליסטית בגרמניה. מעמדו של ואגנר אף חמור יותר. אדולף היטלר נהג לבקר ב"פסטיול ביירות" להאזין ליצירותיו של המוזיקאי [או בשל יחסיו המאוד מיוחדים – אם לדבר בלשון המועטה – שהיו לו לפירר עם ויניפרד כלתו של ואגנר].

לפני כשנה, עת ביקר כאן המנצח דניאל ברוינבויים עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין, נתבקש הן על ידי הכנסת והן על ידי נשיא המדינה שלא לנגון כאן מיצירות אותו מלחין, והגם שתהחייב לעשות זאת, הפר את זו ההבטחה, הפרה שגרמה לסערה ציבורית.

הויכוח קיים באשר הגם שואגנר הינו אנטישמי [אנטישמיות שהגיעה לשיאה עת כתב את "יהודים במוסיקה"] אין ספק בגדולתי של יצירותיו, ובמיוחד האופרות שכתב.

אדולף היטלר לא היה אומן. הוא חשב שהוא מבין באומנות, הוא קיווה להיות אדריכל, הוא גם שירבב מכחול פה ושם וטען שהינו מבין באומנות. לא פעם ציוה על הסרת יצירות אומנות ממזויאון זה או אחר, כי אלו היצירות לא נראו לו, אבל בניגוד לאוייבו הגדול – ווינסטון צ'רצ'ל שציוריו כלל אינו רעים – היטלר היה אומן אומלל.

דיוקן עצמי של הפירר אדולף היטלר

איני יכול להבין כיצד יכול מוזיאון בישראל הממומן על ידי המדינה להציג מיצירותיו של אותו צורר. אומנות אין כאן, אלא סקרנות היסטורית. אך אם מבקשים אנו שלא לשמוע מיצירותיו של ואגנר, האם נסכים לחזות ב"יצירותיו" של אדולף היטלר?

הצגת "ציוריו" של הפירר הינם פגיעה צורבת בניצולי השואה ואין לה מקום במדינה המבקשת להחרים את אחד המוסיקאים החשובים בעולם, ולו בשל היותו סמל לנאציזם. ואם הסמל מוחרם, כיצד זה לא נחרים את הנאציזם עצמו?

אמת, חשוב לדעת הכל על הצורר, על חולשותיו ועל מחשבותיו, על כשרונותיו ועל אי כשרונותיו. אך מדוע להציג את תערוכת יצירותיו המוזיאון?

אדוךף היטלר זוכה – לדאבון הלב – לרגעים של עורגה במבחרם של מדינות ברחבי העולם [מפלגות נאציות בארצות הברית, ברוסיה, באירופה ובדרום אמריקה]. הצגת תמונותיו במוזיאון בישראל אין מקוממת הימנה והיא עלבון לניצולי השואה, לאלה שהשואה עדיין אומרת להם דבר מה, ומסר מבלבל לאותן מדינות בהם העורגה חוגגת.  

זלי יפה.