עליית מדרגה – נדושותה של אמירה - 27 באוקטובר 2010

 עליית מדרגה – נדושותה של אמירה

כאשר קורה לראשונה מאורע אותו לא חווינו בעבר, יסכמו הפרשנים את אותו ארוע כ"עליית מדרגה".

ומדרגות לנו בכל תחום. בתחום הצבאי עלינו מדרגה אחר מדרגה הן במהלך העימותים עם החמאס בדרום והן עם החיזבאללה בצפון. חשובות יותר היו עליות המדרגה בתחום החברתי הפנימי שלנו. בתחום הפשיעה.

עלינו מדרגה כאשר הוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה. עלינו עוד מדרגה כאשר הוגשכתב אישום כנגד נשיא המדינה. כך עלינו מדרגה עת העולם התחתון פגע בקצין משטרה. ועלינו מדרגה נוספת עת רצחו שופט על מנת להזהיר את המערכת השיפוטית. ומעלות המדרגות הינן סימפוניה בלתי גמורה. והשבוע עלינו מדרגה נוספתאך לא בפעם הראשונה עת ליווינו למנוחת עולמים את עומר, רוני ואור בן דרור שנרצחו על ידי אביהם.

זו אינה מדרגה כל כך גבוהה כי כבר נהרגו פה למעלה מארבעים ילדים על ידי אביהם. ופתרון מחלת הנפש הינו כה פשוטה.

הפילוסף הצרפית ז'אן ז'ק רוסו היה איש חינוך. כל מי העוסק בחינוך או בפילוסופיה של החינוך אינו יכול שלא להתמודד עם תורתו של זה, עם הבנתו העמוקה ועם חשיבותו החינוכית אשר כוחה יפה אפילו היום.

דע אקע – כפי שהעיד על אותו אב חינוך, ההיסטוריון הבריטי פאול ג'ונסון – כרבי חשיבה אחרים בהיסטוריה, היה רוסו נאה דורש אבל לא, ממש לא נאה מקיים. הואזנח את שבעת ילדיו [החוקיים ושאינם חוקיים]. חוסר העניין שהיה לו ביוצאי חלציו היוו הפוכה המוחלט של תורתו. אבל כרבים וטובים כמו קארל מרקס, שלי ועוד, דברם לחוד, ונוהגם לחוד – ממש לחוד.

ז'אן ז'ק רוסו

נמצאנו למדים כי מדינת ישראל איבדה כשבע עשר מיליארדי ש"ח לשנה בגין פשיעה כלכלים בממוצע במשך 7 השנים האחרונות. כאשר תקציב המדינה לשנת 2009עמד על 316.5 מיליארדי ש"ח. הווי אומר הפשיעה נוגסת למעלה מחמישה אחוזים מתקציב המדינה. צא ולמד כמה עולות לה למדינה תאונות הדרכים, לא רק בדם ויזע ודמעות על אותו אדם שיצא בבוקר ולא ישוב, או ישוב לאחר חודשים כשהוא מוגבל ונכה כי שיכור נהג ברכב האחר. אין צורך להאריך בחשיבה כמה מבעיותיה החמורות של מדינת ישראל ניתןת היה לפתור או לפחות לצמצם עם שבע עשר מיליארדי שקלים חדשים.

כז'אן ז'ק רוסו אנחנו מאוד אוהבים לדבר על המשבר החמור בתחום החינוך, על נסיגה אדירה ביכולת האינטלקטואלית של הנער הישראלי, אבל האמת היא שלא עשינו הרבה, מפני שהתקציב מוגבל [הגם שתקציבו של משרד החינוך הינו השני בגודלו לאחר משרד הבטחון, הפער הינו אדיר]. אין לנו את התקציב להרחיב את סל התרופות או לסעוד את המובטלים, את האמהות החד הוריות, או להעלות את שכר המינימום וכך לצמצם ולו במזער את הפער בין אלה שיש להם ובין אלה שאין להם, פער – שאין כמותו בכל העולם המערבי.

הממשלה אינה יכולה לעבוד לבד. כאשר יוצא צבא לקרב, באשר מבקשת חברה לרכוש רכישה עויינת, באשר צד מבקש להתעמת עם אחר בהליך משפטי, חב הוא במצוות עשה אבל גם המצוות לא תעשה, שאם לא ימלאם פשוט יפסיד במערכה.

יישומם של מצוות לא תעשה קל יותר וזול יותר מישומם של מצוות עשה. הנה כי כן למדנו על עברות מין ואלימות חמורות הנדונות בימים אלה בבית משפט. על בני שלוש עשרה שאנסו בת עשר, על אב חורג שהרג את חברה של ביתו, על שומרו של הרמטכ"ל שלא הצליח לשמור על צלם האדם והפך לבהמה.

נדרשו ובאו "חכמים יודעי דבר" ונמצאו למדיםכי מהאינטרנט יצא דבר.המידע, האלימות הניבטת מאצל אוקיינטס המידע הלזה מגביר את היצר, מגרה את הדמיון, ואחריתם של אלה, הבהמה שבאדם.

דא עקא שלא רק האינטרנט נושא באשמה. אין לך כלי מחזיק ברכה או קללה לישראל מאשר המסך הקטן. הכל שוחרים לפתחו, הכל מבקשים כבל זה או אחר ואף רשתות הטלוויזיה הגדולות כערוץ הראשון השני או ערוץ 10 תורמים תרומה מכרעת להשחתה. האלימות נחלתה של הטלוויזיה, מראות המין והפורנוגרפיה, שחרור הלשון נחשפים לעיני כל ללא מגבלה. מה חושב העורך של ערוץ זה או אחר בהרותו על שידור של סרט אלים, סצינת מין מזעזעת? מה הוא חושב שיקרה? האם באמת ובתמים חושב הוא על המסר שקולט הצופה בן העשר או החמש עשרה? האם אין האחראי על זו ההחלטה חושב שזה הסרט ישפיע?

"הסברה" בכל נושא מבקשת את הטלוויזיה כי היא משפיעה. המפרסמים עושים זאת בטלוויזיה כי הם מבקשים להשפיע? אז ה"הסברה" משפיעה, הפרסומת משפיעה, אך השרט האלים או הפורנוגרפיה אינה משפיעה?

נכון, אנחנו חיים בדמוקרטיה, חופש הביטוי הינה נחלה קדושה, אבל על חופש הדיבור יש להגן גם מפני חופש הדיבור. זה למשל תפקידו של חוק לשון הרע. לא על המחוקק לבדו תחיה הדמוקרטיה. עם חייב להויח עצמו כי הוא רוי למתנה הקדושה הזו של הדמוקרטיה, הוא חייב להוכיח כי הוא יודע את הגבולין,אדם המחזיק בכלי המשפיע ביותר במדינה חב באחריות כלפי הדמוקרטיה, הוא חייב להוכיח כי הוא נאמן לשלום הציבור לא רק ליצריו. מי מבין המחליטים על שידורו של סרט זה או אחר הינו אלים וגס וחושב שהסרט הלזה תורם תרומה כל שהיא חוץ מעידודו של היצר? הא לכם ה"מומחים" הטוענים שצפיה באינטרנט יש בה עידודה של הפשיעה. צר לי למרות ההבדל בין מה שמציע האינטרנט ובין מה שמציע השידור הטלויזיוני לעתים קרובות מדי המסר הינו אותו מסר. אז ההפקרות האלימה המשודרת במעוננו גובה דם, ותורמת תרומה אדירה לחוב של שבעה עשר מיליארד שקל אותם משלמת החברה ליצר שחרג מהמותר.

אפשר אחרת. צריך לצאת למלחמה נגד האלימות, אני יודע, אין לנו כסף. הוא משולם לשפוי עבור התופעה. המשטרה קורעת תחת הנטל. אז בואו נתחיל, לא בחקיקה, אלא במשמעת עצמית של זכייני הטלוויזיה. מה דעתם על חודש ללא אלימות? המון צחוק המון אהבה – לא תאווה – המון רוגע. מה דעתם לטפטף "רגע של נימוס", ומה דעתם על הפרס הטוב? זה לא עולה כסף וזה שווה זהב. זו תחילת הדרך לרוגע, להורדת האלימות. יש כמובן עוד. אני רוצה לראות את אותו הנהג העובר על החוק ונגרם למכוניתו שלו נזק שחברת הביטוח לא תוכל לשלם לו על זה הנזק. או אותו שישלם אלפי שקלים על כל חריגה של קלומטר מהמהירות המותרת, ומה יעשה המבקש לאנוס אם ידע שלעולם, אבל לעולם לא יעזוב את בית האסורים.

זו מדינה נפלאה, זו מדינה עם אפשרויות שאין בילתם, בואו נגלה אותה. זה הרבה יותר פשוט מאשר שאתם חושבים. רק צריך שיהיה איכפת, זה הכל.

זלי יפה.