שלום טומי – פרידה מיריב - 2 ביוני 2008

שלום טומי – פרידה מיריב

טומי לפיד היה אחד מבעלי הפלוגתה החריפים ביותר שידעה היהדות הדתית במדינת ישראל. בניגוד לבעלת פלוגתה אחרת – שהיתה אומנם ידידתו של מר לפיד, אך רחוקה ממצבור הידע שנשא, עשרות מונים – היה טומי לפיד אנציקלופדיה מהלכת. והגם שעלב ופגע בנו לא פעם, ראיתיו גם ברגעים אחרים. זכרתי את המאמר שכתב לאחר שהשתתף בחתונת בנו של ישראל אייכלר. הייתי אף עד עת ביקר בבית הכנסת בשטרסבורג על מנת לחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל עם הקהילה היהודית בעיר.

התנגדותו של טומי לפיד לנושאים דתיים נגועה היתה בשני אלה. טומי לפיד ז"ל כעס על הקב"ה בעטיה של השואה. אשר על כן בעט טומי לפיד בכל. בעיטתו זו אף הפכה אותו חסר סובלנות לצרכיהם של אותם יהודים מאמינים; הוא עלב בהם, תקף אותם ואת אמונתם, אך הכל בעטיו של אותו כעס.

אף הבוחרים בעמדותיו החילוניות לא אהבו את שעשה ואת הדרך שבה הנהיג את מפלגתו. והא ראיה, זו קרסה בדרך המשונה ביותר בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. כאשר הוד מעלתו האזרח הפנה גבו לאנשי שלומו ששלטו במפלגה, היטו הוא וחבריו עורף לאשר הקימו וביקשו מפלט פוליטי במפלגה אחרת, חדשה הימנה.

טומי לפיד מדווח ממשפט אייכמן 1961

טומי לפיד, יהודי ציורי מאוד וציוני נלהב, לא הצליח לשמש מנהיג, באשר גדולתו הפוליטית הייתה בשנאתו לאחר, וכאן גם הייתה מפלתו הפוליטית. היה זה כשלון דמוקרטי, במיוחד כשהמוביל לזה הכישלון היה אדם שכללי הדמוקרטיה היו נר לרגליו. זה הנר דעך מהר מאוד כאשר אלו כללי הדמוקרטיה היו לצנינים, כאשר נדרש הוא המנהיג לכבד את החלטת הרוב שלא נראתה לו.

לא חכם היה חברו לסיעה של מר לפיד, אברהם פורז, שדברי פרידתו ממר לפיד היו אף הם נגועים בסלע המחלוקת. וכך אמר: "הוא הוכיח שכדי להיות יהודי טוב וציוני לא צריך להיות דתי". בזה היה יחודו של מר לפיד? בן גוריון היה דתי? אשכול או שרת היו דתיים? ייחוד רב היה לו למר לפיד וחבל שייזכר כסלעה של מחלוקת. אבל מר פורז אינו מר לפיד והוא יודע את האמת: שהמפלגה שהוביל, ושממנה ברח עת אשר שללה זו ממנה את אמונה, כל יכולתה היתה בהתנגחות דתית ותו לא: התנגחות שאפילו תומכיו סלדו ממנה. ומר פורז לא למד את הלקח.

מר לפיד אולי נכשל כפוליטיקאי. אבל הוא היה אדם חכם וישר. הוא היה פובליציסט לתפארת שהכאיב לא פעם, אבל אסור היה לזלזל בדבריו, בשל חכמתו ובשל יושרו, בשל העובדה שהיה אוד מוצל מאש, אוד שביקש להתחשבן עם הקדוש ברוך הוא ולכן כעס, ולכן כעס, ולכן מרד. והמרד שלו היה לפעמים שערורייתי. נבצר מבינתי כיצד אדם משכיל כטומי לפיד התיר למלפגה בראשה עמד לנהל מערכת בחירות עם דמויות שהיו מתאימות לעיתון אחר, בזמן אפל יותר. אכן כי כן, היה זה כשלונו הגדול של טומי לפיד. השנאה העבירה אותו על מידויתיו.

בקורתו לא תמיד הייתה הוגנת, אבל נסלחת בשל עברו. היו, כשטומי – האיש הציורי וברוך הכשרונות הלזה – הלך לעולמו, גם אני מרכין ראשי על האובדן. האובדן שהיה לנו עוד בחייו והאובדן שהיה לנו אחרי מותו.

בניגוד לטומי, אני כן מאמין שהוא החזיר נשמתו לבורא. אבל אני בטוח שהבורא סלח לו זה מכבר על התקפותיו בנושאי דת, הוא יודה לו על היותו ציוני נלהב, אדם חכם ושנון, שופע ידע וכועס [גם אם הוא הגדיר את עצמו "ג'נטלמן ארופאי" – לא לפני ש"רמז" לחברת הכנסת זהבה גלאון על "מקצועה"]. ואם הקב"ה סלח לו, אנו ודאי נעשה זאת.

יהי זכרו ברוך.

זלי יפה.