החטא ועונשו - 19 ביוני 2005

החטא ועונשו

עונש מוות לעולם היה נתון לויכוח בין אנשי משפט כמו גם אנשי חשיבה. סופרים ופילוסופים העמיסו ערמות של מאמרים זה בכה וזה בכה, יתר מאשר על כל עונש אחר ואשר מערכת המשפט מתכבדת בו.

גדול החששות מזה העונש הינה העובדה כי אין לו אחרית. כי היה ויימצא כי שגגה היא שיצתה מלפני הרשות השופטת, לא ניתן יהא להשיב את הגלגל אחורנית.

טול לדוגמא. לו היה בישראל נוהג עונש מוות עת נרצחה החיילת רחל הלר ז"ל. יוסף ברנס הואשם ואף נדון למאסר עולם – העונש המירבי שהיה מותר על פי החוק – בגינו של זה הרצח. לו היה ביכולתו של בית המשפט לדונו למוות, מי לידנו יתקע שבית המשפט – כמו גם ערכאת הערעור שתמכה בממצאי בית המשפט המחוזי – לא הייתה שולחתו את מר ברנס לגרדום. רק שנים לאחר ישיבה בכלא התברר כי מר ברנס אינו הרוצח. היה זה השופט חיים כהן ז"ל שישב בראש ההרכב בבית המשפט העליון שמצאו את מר ברנס אשם, שלחם אחר כן על זכותו למשפט חוזר.

מאידך במדינות רבות בארצות הברית חוזר עונש המוות לדור בכפיפה אחת עם עונשים אחרים ואף אצל הפרלמנט הבריטי מתרבים הקולות לאפשר את הטלתו של עונש המוות במקרים מיוחדים באשר אין לך תרופה אחרת לפשעים חמורים במיוחד.

ועוד, יש ואשר עונש מאסר אינם מרתיעם. אותם האוחזים ב"פשעים על רקע לאומני", ישיבתם בבית הכלא לוקה באלה. ראשית, רובם אינו מאמין שישבו בבית הסהר את מלוא תקופת מאסרם. הם מייחלים לחטיפתו של חייל או אזרח אחר שיביא אחריו משא ומתן ואשר בעטיו יצא אות אסיר לא רק כאזרח מן השורה אלא כ"גיבור". שנית, הישיבה בבית הסהר מלווה בעידוד "חברתי" מבחוץ. בני משפחה ואחרים ממשיכים לשמור על קשר בדרך זו או אחרת [לא תמיד על פי המותר, אם לדבר בלשון המעטה] וגאוות המשפחה מעודדת את היושב בכלא הרואה בישיבתו "שליחות".

מחבלים ששוחררו ממאס מתקבלים בחגיגות

ערביי ישראל נחשפו לבעיה. יש מבין ערביי ישראל שהינם אזרחים שקטים ורגילים כ"אחד העם". אסור בתכלית האיסור "להכליל" את בעייתם של מספר מערביי ישראל, שאם כך ננהג הרי שנאכוף אותם על אותם מערביי ישראל החפצים בחיי שלווה שקט עימות שלא הם ולא אנו חפצים בקיומו.

מאידך יש מספר גדול והולך של ערביי ישראל הנוקט בעמדות שהינן מעבר לחוק. אותם מרביי ישראל שסעדו את המחבלים המתאבדים אין להם כל עניין במדינת ישראל, ופעילותם הינה ראיה ניצחת לכך. ישיבתם של אלה בכלא בשל שיתוף פעולהאין בה על מנת להרתיע לא אותם ולא אחרים שיכולים ללכת בעקבותם. והא ראיה, כבר נתפסו מבחרם של ערביי ישראל בשיתוף פעולה, ואין העונשים שנגזרו עליהם מרתיעים אחרים מלילך אחריהם. ההפך הוא הנכון. הבעיה מתרחבת במהירות רבה לממדים מדאיגים.

עונש מטרתו הינה כפולה. להעניש את העבריין ולהרתיע אחרים מלילך בעקבותיו. גם בתופעת שיתוף הפעולה בין ערביי ישראל והמחבליםהבאים מאזור "הרשות" לא היה בעונשים שנקבעו עד היום על מנת להרתיע. מי שעיניו בראשו והוא מוכן להיכר במציאות כפי שהיא, יודע כי שאלת שיתוף הפעולה בין ערבים מבין ערביי ישראל ובין פעולות הטרור הינה מגפה מתפתחת שאם לא ילחמו נגדה ללא פשרות תביא אסון על ערביי ישראל כולם ונזק אדיר למדינת ישראל.

יש מבינינו החושבים כי והיה וידונו את אותם מערביי ישאל העוסקים בפעולות טרור למוות יהפגו הם "קדושים". איני בטוח בכך. ככל אדם, גם ערביי ישראל, לוקים בזכרון מוגבל וקצר, ההולך ודועך. יעידו משפחות ה"שהידים" בעזה וביו"ש, כי ההילה אופפת אותם לזמן קצר, וזו דועכת.

מאידך – כאמור – אין עונש אחר שהינו "מאיים" באשר כל עונש אחר ואשר – בדרך זו או אחרת – ניתן "לתקנו" אין בו משום האיום. הרגשתו של אותו המחבל היושב בכלא וחבריו ומשתפחתו "עולים" אליו לרגל בדרך זו או אחרת, הופכת אותו ל"איש של כבוד" והרגשה זו היא הנותנת לו את הרצון להמשיך.

למד מכאן שאין דרך אחרת. אין עונש אחר שיש בו על מנת "לאיים על האיום".

אין מדובר בעונש כנגד ערבים באשר הם ערבים. מדובר בעונש מוותכלפי אותם מאזרחי מדינת ישראל העושים יד אחת עם אותם המבקשים להרוג ולהרוס בשל "מטרות לאומיות" של "עם" אחר. אין לנו ברירה. אותם המבשקים לשתף פעולה עם האויב, עליהם לדעת כי היה ויתפסו הם יוצאו להורג. זה עונש קשה, מדובר בעונש שאין אנו רגילים לפתחו, אין זה עניין של מה בכך. לא העונש – אך גם לא המעשה שהביא את העונש.

אין מדינה בעולם המאפשרת לחברי כנסת שבה לדבר כנגדה כפי שנוהגים חברי הכנסת הערביים – הגורמים לעמם – במזיד – כל נזק אפשרי על מנת למצא חן וחסד בעיני "הראיס". ואנו מבליגים. חיי הדמוקרטיה בישראל שונים הם מכל מקום אחר בעולם. נציגי הIRA לעולם לא יכלו להשמע בפרלמנט הבריטי או האירי כל עוד נמשכה שם אווירת הטרור. הקונגרס האמריקאי לא היה נותן לאדם שמקורו בוויטנאם לדבר בקונגרס כנגד ארצות הברית במהלך המלחמה [בארצות הברית כינסו את כל מלוכסני העיניים למחנות ריכוז במהלך מלחמת העולם השניה] .

אנחנו נוהגים אחרת. חברי הכנסת הערביים מלבנים את השנאה, ואנו מעניקים להם את הבימה לעשות זאת. אבל עלינו למצוא את הגורם המאזן כנגד תוצאת ההסתה. תוצאת ההסתה היא שיתוף פעולה בין ערבים מישראל בין מחבלים. איני בטוח שיהיו רבים כאלה באם יבוצעו פסקי דין מוות כנגד אלה שיתפסו בשיתוף הפעולה שתוצאתו הרג במזיד של חפים מפשע ללא הבדל דת, מין, לאום או גיל.

זלי יפה.