ועדת חקירה על שום מה? - 29 באוגוסט 2006

ועדת חקירה על שום מה?

לכל ועדת חקירה "מסר" משל עצמה. אומנם כן, החוק מעניק לוועדת חקירה ממלכתית סמכויות המוענקות בדרך כלל לבתי המשפט. כך, חייבים עדים להשמיע גירסתם ואלה העדים יעמדו בפני חקירה שכנגד, מסכמים אמורים להיות מוצגים בפניה, ומסקנותיה אמורות להיות חדות כתער.

משברים רבים זכו לבדיקות של וועדות חקירה ממלכתיות. אצל המפורסמות שבהן עמדו בראש נשיאי בית המשפט העליון וכל הועדות ללא יוצא מן הכלל הציגו בפני הממשלה ובפני הציבור מסקנות. אישיות ומעשיות.

וועדת חקירה אינן נקיות ממחדלים. ועדת אגרנט – כמעט ואמרתי – חטאה לשר ההיסטוריה עת התמקדה במחדל הצבאי ונמנעה מהלסיק מסקנות על הדרג המדיני. ועדת החקירה לא הסיקה מסקנות אישיות כלפי הדרג המדיני שהתנגד לבקשתו של הרמטכ"ל דאז, רב אלוף דוד אלעזר ז"ל שביקש לגייס מלואים על פי צו 8. הרמטכ"ל שהיה זה שהוביל את הצבא מהפתעה לניצחון שילם את המחיר. הדרג המדיני, שהיה זה שאחראי למחדל שילם את המחיר רק על פי דרישתו של הוד מעלתו האזרח, אם על ידי לחץ ציבורי [משה דיין ז"ל] או הבחירות שנערכו בשנת 1977.

ועדות החקירה הממלכתיות "זכורות לטוב" אך ורק בשל המסקנות האישיות. הפסקת כהונת הרמטכ"ל וקצינים בכירים אחריו על ידי ועדת אגרנט, הפסקת כהונת שר הבטחון ואחרים על פי המלצת ועדת כאהן שחקרה את הטבח בסברא ושתילה, או הפסקת כהונת נגיד בנק ישראל ואחרים על ידי ועדת בייסקי שחקרה את נושא ויסות מניות הבנקים בשנת 1983.

ועדת אגרנט

כל ועדת חקירה ממלכתית המליצה המלצות אישיות, כמן גם המלצות מעשיות. אלה האשיות מולאו. מסקנות מעשיות – להבדיל מאלו האישיות – לא יושמו. הדבר הנכון ביחס לועדת אגרנט [מעמדה של המועצה לבטחון לאומי] ועדת בייסקי [כך למשל המלצות הבנקים ללקוחותיהם להשקיע במניות] ועוד.

למד מכאן שהיותה של ועדה – ממלכתית אינה בהכרח מביאה ליישום המלצותיה. רק הציבור יאכוף על הממשלה יישום מסקנות ועדה. ואין הבדל אם הוועדה הינה וועדת בדיקה ממשלתית או ועדת חקירה ממלכתית. ויעדו וועדות החקירה הממלכתיות שהוזכרו.

מעבר לחובה המשפטית להיענות להזמנתה של ועדת חקירה ממלכתית, קיים גם ההד הציבורי. מי שהקשיב היטב לנאומו של ראש הממשלה ביום 28 באוגוסט, שמע כי מסקנות הועדות ייחשפו לעין הציבור. האם יהיו מאן דהוא שהינו איש ציבור להסתכן ולסרב להופיע בפני ועדת בדיקה שאינה וועדה ממלכתית? האם מוכן מאן דהוא להסתכן בכך שועדת בדיקה ממשלתית תקבע כי הוא לא אמין, כי סירב למסור את גרסתו? נכון סירוב כגון זה אולי אין בו משום עברה על החוק אבל יש בו גם יש בו משום איבוד לדעת צבורי.

אשר על כן טענתו של ראש הממשלה כי נחקרים וחוששים למיניהם ייתדפקו על דלתה של ועדת הבדיקה ללא עורכי דין, הנחתו של ראש הממשלה כי הצבא לא יעמוד ערום ועריה, שגגה היא. הועדה תבדוק, היא גם תמליץ. ואם תמנע הוועדה מהמלצה אישית ותסתפק בהמלצות מעשיות יבוא הציבור ויאמר את דברו.

למד שניתן לפעול כך שלא יהיה הבדל מעשי בין ועדת בדיקה ממשלתית לבין ועדת חקירה ממלכתית. כמעט שקול יחיד. את כל ועדת הבדיקה ממנה הממשלה, הבודקת. ועדת חקירה ממונה על ידי נשיא בית משפט העליון. אף זאת ניתן לתיקון.

נכון יותר לאמר כי כגודל חשיבות הנושא, כך יוקרתה של  ועדה. ועדת בדיקה ממשלתית לא רק שהיא מפגינה חששות, היא מפגינה רצונו של מאן דהוא להמעיט מחשיבות הנושא. זו טעות שאינה שווה את המחיר.

זלי יפה.