היסטריית רבין
הכל יסכימו, למעט הקיצונים שבקיצונים שבחבורה, כי הירצחו של ראש
הממשלה יצחק רבין ז"ל היה אחד המאורעות הטרגיים שידעה מדינת ישראל, הדומה
במהותו לזעזוע של מלחמת יום הכיפורים.
אבל יתר מהזעזוע שמבקשים לשמר אחת עשרה שנה לאחר הרצח, עדיין יש
המבקשים לעשות את הרצח קרדום לחפור בו. לאלה המבקשים שלא לסלוח ליגאל עמיר,
החרשתי. אלה המבקשים שלא לסלוח לאחרים, שיתנו בבקשה את השין ואת ההסבר.
על מה ולמה מרגלית הר שפי, נערה בת תשע עשרה בזמנו, הייתה אמורה לשבת
בבית האסורים כי "היה עליה להבין" על הכוונה לרצוח את ראש הממשלה, אבל
סוכן השב"כ שנשא בזמן ההפגנה של הימין בכיכר ציון את תמונת רבין לבוש במדי
האס אס, אבישי רביב, לא הועמד לדין, שכן, אליבא דדעתה של פרקליטת המדינה דאז,
השופטת עדנה ארבל, לא היה בכך עניין לציבור. ולא היה עניין לציבור מדוע ולמה לא
נתגלה לנו עד לשנה שעברה, על ידי החוקר-עיתונאי, נפתלי גליקסברג, קיומו של הכדור
השלישי בגופו של ראש הממשלה.
 |
| יצחק רבין ז"ל |
ועוד הגדילו ימין ושמאל. אלה מבקשים לחוקק חוק אחד וזה חוק אחר. עם כל הכבוד, הכל "הבל ועזות רוח", כמאמר האנגלי “A bad case makes a bad law”. זה התחיל בניסיון שלא לאפשר לחגי עמיר לשאת אשה וללדת ילדים. לא, אין העונש מופיע בחוק, ו – לא – בית משפט לא קבע כך את עונשו של הרוצח – ו – לא – אסור להפלות בין דם לדם. רוצח הוא רוצח הוא רוצח, בין אם הוא רצח נהג מונית, חבר שהביט בזוית חשודה לעבר חברתו של התוקף, או רוצח ראש הממשלה.
חקיקת חוק האוסר על נשיא המדינה לחון רצח ראשי ממשלה היא חקיקה
תמוהה. ואם יבקש מאן דהוא לרצוח את הנשיא? את הרמטכ"ל? מה יהא דינם של אותם
יצחק זוזיאשווילי ורפי נחמני שרצחו את השופט עדי אזר ז"ל? האם ניתן יהא לחון
את אלה? או שמא רק רוצחו של ראש הממשלה "חסין" בפני חנינה?
יש להבדיל בין האלמנט הציבורי מחד ובין האלמנט המשפטי מאידך. יהא
הגינוי ליגאל עמיר אשר יהיה, חוסנה של דמוקרטיה נמדד גם במגבלות הנקמה. רוצח נדון
למאסר עולם כמצוות המחוקק. לא, אין איש יכול לאסור עליו ללדת ילדים, אף לא יוסי
שריד, שהלא, כאמרתו של השופט זילבר ז"ל "אין מחוקק מבלעדי מחוקק ולא
לבדו נתקנו עלילות חקיקה". ואין איש יכול לחוקק למפקיע חוק האוסר על הנשיא
לחון אותו רוצח, רק בשל העובדה שרצח ראש ממשלה, ולא נשיא ולא רמטכ"ל ולא שופט.
אני חולק על רבים בשל הגדרתה של מורשת יצחק רבין. אבל אל תהפכו
תעלולי חקיקה פופוליסטית בשמו לעמוד הזיכרון המורשתי.
זלי יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה