מכתב לשרה ליבני - 03 לספטמבר 2001

מכתב פתוח אל

השרה ציפורה ליבני,

משרד ראש הממשלה,

ירושלים.

גברת ליבני הנכבדה,

היום ברור לכל כי ועדת דרבן לא הוכנה כראוי – אם בכלל – על ידי הממונים על כך. משרד החוץ כשל לחלוטין וסירובו – אמש – של שר החוץ לגנות את הופעתו הארסית של ערפאת בוועידה מקורה כנראה בעיוות מחשבתי חסר תקנה של כבוד השר.

אבל מדינת ישראל נוהגת לספוג ולהבליג. כך למשל, לאחר הפיגוע על יד בורסת היהלומים על גבול רמת-גן תל-אביב, פתחה רשתSky  את ההודעה בדיווח על פגיעה בבירת ישראל תל-אביב [את זוכרת את "פרוודה"?], ולא נשמעה מחאה ולו "בקול דממה דקה". אותה רשת – בדווחה על הקרב על יד קבר יוסף, בו נהרגו שני ישראלים ונפצעו אחרים דיווחה "שוב אלימות בשטחים, פלסטיני אחד נהרג" אמרה ולא יספה.

כתב רשת BBC מוכיח את תוקפנותה של ישראל בהתבסס על היחס בין מספר הנפגעים הישראלים ובין אלה הפלסטינים.

ההסברה הערבית כנגד מדינת ישראל כפי שבאה לידי ביטוי אף בוועידת דרבן - מתבססת על שלושה אלה:

בורות מדהימה וכמעט מוחלטת של מקבל המידע, עצמתו של השקר, נכונותה של התקשורת הזרה - לעתים אף הישראלית - להפיץ את העמדה הערבית ולהגביל במיוחד את הפצתה של העמדה הישראלית. טלי לדוגמה את המקרה של אותו עיתונאי איטלקי שהתנצל הוא ועיתונו בפני הרשות הפלסטינית על כך ש"חשף" את סיפור הלינץ' ברמאללה.

לאלה, כמובן, יש להוסיף את הופעתם המאוד לא מוצלחת לעתים של המסבירים מטעמה של מדינת ישראל. ואשר בחלקם לוקים אם בלשונם, אם במבטאם [ואין לזלזל בכך], ולא פחות חשוב, אם בלבושם, בהופעתם אל מול מצלמות הטלוויזיה.  בעוד אשר הגברת עשראווי מופיעה תמיד לבושה כדבעי ומדברת בשפה מתורבתת במיוחד, מופיע יועץ ההסברה של ראש ממשלה בלבוש שהתאמתו לקוחה ממקום אחר. צר לי, אבל שפה נאה, מבטא נאה ולבוש נאה הנם מקדמי מכירות והגיע הזמן שנבין זאת. 

יתר על כן, ההסברה הישראלית אמורה לא רק להציג את העמדה הישראלית אלה לערער את אמינותה של העמדה הפלסטינית.

ומאחר ויכולת הגישה של ישראל לאמצעי התקשורת מוגבלים, על מדינת ישראל לפעול בהעברת עמדתה כפי נוהגה של חברה המבקשת לשווק מוצר.

טלי לדוגמה את השפעתם של פרסומות. ואשר בהם יובעו קלטות המצטטות מנבואות הזעם של הקאדי במסגד הגדול בעזה  או מפסק ההלכה של קאדי אחר – שכמובן הופיע בטלוויזיה הפלסטינית, והשווה את היהודים לקופים ולכן צריך להשמידם. ולאחריה תשאל השאלה מי הוא באמת גזעני? 

תופצנה למשל ברחבי העולם קריאתם של ילדים פלסטינים שנהרגו, לחבריהם להצטרף אליהם כ"שהידים". ואז תשאל השאלה, מי באמת גורם להריגתם של הילדים הפלסטינים?

תופצנה תמונות מהקייטנות בעזה וברמאללה ובהן עסוקים הזאטוטים – נושאי דמוי נשק, כמובן - בשרפת אוטובוס אגד. ויסופר כמה נערים וילדים ישראלים אכן נהרגו מפיצוצים אלו, ותשאל השאלה, האם החינוך הלזה יביא שלום?

תופצנה התמונות מההרג בדולפינריום או ממרכזה של ירושלים, בם נהרגו ילדים רבים ובמקביל ריקודי השמחה של הפלסטינים.

תופצנה תמונות מההרס על הר הבית לרבות הנזקים לכנסיות במקביל להרס הפסלים של בודהה באפגניסטן. ותשאל השאלה, למי דומים הפועלים בהר הבית? לעם נאור או לחשוך שבמשטרים?

תופצנה אמרות מנאומיו או הוראותיו של ערפאת לרבות דרישתו מההולכים אחריו שלא לשמוע לאשר יאמר אצל כלי התקשורת על שלום אלא להרוג יהודי בכל יום ותשאל השאלה, לאיזה שלום הוא מתכוון?

להצביע על יכולתו של ערפאת להפסיק את האש ברצותו (גילה) ולהמשיך בה "עת יעבור רצונו" ותשאל השאלה האם שרון צודק בדרשו "שבעה נקיים"?

מדוע שלא ישמע העולם על תכניות הלימוד בבתי הספר של הרשות הפלסטינית ויישאל, על איזה שלום מחנכים שם את הדור הצעיר?

מדוע שלא יצוטט סעיף מהסכמי אוסלו ובמקביל תתועד הפרתו על ידי הרשות?

המסרים אמורים להיות קצרים ומובנים ויעברו כפרסומות - תמורת תשלום - בעיתונות הזרה וברשתות הטלוויזיה. המסר שאותו ממשלת ישראל אינה מסוגלת להעביר היום יועבר לעמי העולם בדרך זו וככל מוצר מעניין הוא יירכש. לא יהיה צורך להמתין לחסדיהן של אנשי תקשורת מסביב לעולם שאף בשאלותיהם מפגינים עוינות כלפי מרואיינים ישראלים.

השרה ציפורה לבני

מיותר לציין שלעת הזאת עוד לא טרח מאן דהו להשתמש בטלוויזיה הישראלית בערבית להחדיר הסברה קורצת לתושבי יהודה ושומרון וחבל עזה. כיצד יכול האזור בו הוא חי להראות ללא הברוטליות של ערפאת, כיצד חיה ביתו של ערפאת  [כן, בארמונות פאר בפריז] בשעה שילדים אחרים נקראים להיהרג כ"שהידים". מדוע לא נמנו בין הילדים הפלסטינים שנהרגו,  מבין צאצאי בחירי הרשות? מדוע יודעים הבכירים לשלוח את ילדו של הפליט אל מול חיילי צ.ה.ל. ואת ילדיו שלו לחופשה בספרד? ומדוע חוסנם הכלכלי של בחירי הרשות, גם בימים אלה מבוסס כל כך, לעומת חרפת הרעב של רובם של תושבי השטחים. כמה האחרונים הפסידו מהאינתיפאדה, וכמה שליטיהם הרוויחו?

הסטנה של התושבים הערביים ביהודה ושומרון וחבל עזה מופנת כלפי ישראל כי אין לאנשים אלה מידע מעבר להבל ולשנאה ההיסטרית המופצים בטלוויזיה הפלסטינית.

במסגרת המערכה עדיפה מאוד יצירת תסיסה מבית אצל התושבים הערביים ביהודה, שומרון וחבל עזה על פני כל מערכה צבאית, שלה מחיר דמים הן בתחום הצבאי, הן בתחום הכלכלי, והן התחום המדיני כפי שמעיד המחדל בדרבן.

ניתן לקרוץ לתושבי הרשות לצפות בטלוויזיה הישראלית באמצעות פרסומות, פרסים כספיים ועוד, שלא לדבר על העניין שיהא לכל תושב ערבי בנעשה אצל "החלונות הגבוהים", מידע אותו אין הוא מקבל מכלי התקשורת "שלו".

ההשקעה הכספית שווה כל מחיר. אנחנו מפסידים הרבה יותר בתחום הכלכלי ממצב הדברים דהאידנא ומתקפה הסברתית כזו על אף מחירה הכספי תמהר את סוף העימות ותוכיח את כדאיותה.

כבוד השרה, יש לנו מוצר טוב, נשווק אותו. אנחנו לא יכולים לשווק אותו בחינם, אנחנו כן יכולים לשווק אותו בכסף. אני יודע על רבים וטובים שיהיו מוכנים "להשקיע" בשיווק זה, יהודים ושאינם יהודים ואלה לא מעטים, שלא לדבר על כך שאף ממשלת ישראל יכולה ואמורה To foot the bill".

בכבוד רב,

זלי יפה.