ואנחנו? 10 בנובמבר 2005

ואנחנו?

הוא עשה זאת שוב. ה"לוזר הלאומי" חזר והוכיח את עמדתו הנחרצת, להפסיד. אבל, יש לזכור, הפסדים לחוד ומעמד לחוד. נמצאנו למדים כי לחלקים רבים במפלגת העבודה שקמו הבוקר לסיוט [כמעט כמו דיבוק החרדה מולו עמדו חברי הפרלמט ממפלגת הלייבור עת מצאו עצמם מול פני מנהיג חדש של שנות השבעים המוקדמות – מייקל פוט שמו – שתורתו הסוציאלית איימה להרוס את המפלגה, ותרמה כה רבות להפסדה הצורב במיוחד של המפלגה אל מול פני המפלגה השמרנית תחת תאצ'ר בבחירות שנערכו בשנת 1983] עומדות שתי ברירות.

האחת, לראות מה יילד יום. לו יחליט להשאר בתוך ד' אמותיה של המפלגה הסוציאל דמוקראטית החדשה, יהא גורלו של עמיר פרץ דומה לזה של עמרם מיצנע. או שיבין לפני הבחירות כי המפלגה בראשותו צועדת אל פני פי תהום, או שיווכך בכך לאחר מעשה. בין כך ובין כך יופעל עליו לחץ צבורי לפרוש, הוא יעשה כן, והלוזר הלאומי יוזמן לעמוד שוב בראש המפלגה, אשר על כן, עוד לא שמענו את שירת הברבור של מר שמעון פרס.

אבל קיימת חלופה נוספת, ואם זו תיושם, הרי שהמתנה שהביאה מפלגת העבודה אמש לאריאל שרון מכובדת יותר. שהרי, מפלגה ברשות פרץ קשה עליה שבעתיים לנצח בבחירות אל מול פני אריאל שרון מאשר מפלגה בררשות פרס [למעט ההנחה הטבעית שמצדיקה עמה חדשות לבקרים שפרס לעולם מפסיד – כעין חוק פיזי בלתי מוסבר].

ואולם, אם פרס ואנשיו לא יחכו להתעררות, הם יקבלו בברכה את הזמנתו של אריאל שרון להצטרף אליו. שמעון פרס, מתן וילנאי, יצחק הרצוג, חיים רמון ועוד יחברו לאריאל שרון, ציפי ליבני, אהוד אולמרט למפלגתם החדשה ויקימו את מפלגת המרכז החזקה ביותר שקמה אי פעם למדינת ישראל. בטוחני שאף טומי לפיד יקיש על דלתה, ואלם איני מיודע האם הקשתו תתקבל בברכה.

אמיר פרץ

מפלגת מרכז כגון זו תחליש עוד יותר את מעמדו של הציבור הדתי בכלל, והציבור הדתי לאומי מאידך. חלק מהציבור הדתי יבקש לתמוך בשאירותיו של הליכוד על מנת להצילו מגורל דומה המאיים לעת הזאת על מפלגת העבודה. פיזורה של הפוליטיקה הדתית לאומית בין מבחרם של מפלגות יציג בפני מפלגת המרכז – לאחר הבחירות – פירורי מפד"ל באיצטלה זו או אחרת, שעדיף לא לחזר אחריהם בשל מחלוקתם הפנימיות. ואם תזקק מפלגת העבודה, חיבור בין שרון לבין ליכוד מדמם [גם בראשות ביבי], ש"ס או אפילו שינוי [הגם שזו, עתידה מאחריה, יהו פילפוליו של לפיד אשר יהיו].

הציבור הדתי לאומי עומד בפני סכנה אמיתית של הליכה במדבר פוליטי לאורך שנים רבות ,אלא אם כן ישכילו מנהיגיו לאחדו תחת קורת גג אחת באותם נושאים ואשר כל חובשי הכיפות הסרוגות מאמינים בם [חינוך דתי, חקיקה דתית אינטלגנטית, גשר בין הדתי ושאינו דתי.].

ההתמקדות במחלוקת בנושא ארץ ישראל הורסת את המפלגה וקיומם של מחברם של מפלגות צאצי "מזרחי" לעת הזאת הינה שטר קניין לחלקת המדבר הפוליטי.

מפלגת המרכז החדשה הינה מסוכנת. אם איש ליכוד מדבר על "האומץ של יוזמי אוסלו", אם בראש הרשימה החדשה אין אחד ולו גישה ממלכתית [להבדיל מגישה פוליטית] לנושאים דתיים, אם איש מפלגת המרכז החדשה, שר האוצר, הכריז על מערכת הבחירות באמצעות 30 מליון ש"ח לחרדים [לא לדתיים הלאומיים], למד מכאן מי יכתיב את סדר היום הדתי במדינת ישראל, ואילו המפד"ל תהא פשוט לא רלוונטית כי לא יהיה לה כל ערך מוסף.

על הציבור הדתי לאומי להחליט בין להנהיג או לחדול.

זלי יפה.