דמוקרטיה מסויגת
כל אדם אשר הדמוקרטיה חשובה ללבו, יודע שהסיכון הנו צל המהלך אימים בצמוד למחשבתו המדינית או הפוליטית. שהלא גם אם היום אשר על השלטון עושים כאשר ייטב בעיני אותו אדם, מי לידו יתקע שהוד מעלתו האזרח לא יצביע מחר עבור מפלגה אחרת, בעד קו חשיבה אחר, בתמיכה לגישה הנוגדת לחלוטין את החשיבה המדינית של אותו אדם. סיכון זה לעולם לא יעזוב את החיים הדמוקרטיים, והוא מוכיח את עצמו בכל דמוקרטיה מערבית עת אשר עובר השלטון ממפלגה אחת לרעותה.
בעבר
הצבענו במעונכם על הסיכון שבעידוד חיילים דתיים שלא להישמע לפקודות – פסק הלכה
שיצא ממנהיגים דתיים אלה ואחרים. אותו
שאינו מאמין בהקב"ה אך מאמין בחשיבתו של
הפרופסור ישעיהו ליבוביץ למשל, [שהשווה את חיילי צה"ל לנאצים] יחליט
שמצפונו אינו מתיר לו כלל לשרת ב"שטחים הכבושים". ההוא לא יבין מדוע גזרתו של הרב חשובה יותר
מהוראתו של אותו פרופסור? זה יסרב פקודה
בעטיו של רב, זה יסרב בעטיו של פרופסור, והצבא מה יהא עליו?
"החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות החרם,
התשע"א – 2011" או כלשון 'אחד העם' "חוק החרם", הינו חוק
אומלל ומסוכן. בזכותו של רוב של תשעה חברי
כנסת כאשר אחד עשר שרים, לרבות ראש הממשלה, נעדרים מההצבעה נחקק חוק שיש בו – אין מה לעשות – על מנת
להגביל את חופש הדיבור.
אני
בז ל"גייס החמישי" שאינו מסוגל להתווכח כאן ויכוח דמוקרטי ולכן קורא לזרים לאכוף על ישראל את קו
מחשבתו, כי פה הוא נמצא במיעוט. אני בז לאותם ארגוני שמאל המקבלים עידודם מגופי
ממשל זרים ומשמשים להם שופר כאן בישראל, תוך שהם מבקשים שלא לחשוף כי אכן כי כן
מקורותיהם הכספיים באים ממשלות זרות. גופים ואישים אלה מפגינים "חוסר יושר אינטלקטואלי" – אם לדבר בלשון המעטה. אותם יפי נפש ואשר הדמוקרטיה הינה נר לרגליהם, כל עוד משמשת הדמוקרטיה שופר
להשקפתם הפוליטית, ובכל עת אשר הדמוקרטיה נוטה לכיוון אחר, מבקשים אותם יפי נפש
ללחוץ על המדינה בדרך מאוד לא דמוקרטית, או בעצם מאוד אנטי דמוקרטית, באמצעות
גורמים מבחוץ. הרוב לא יקבע. המיעוט יקבע
באמצעות "שכירי חרב פוליטיים".
אלה הם אותם גורמים המזועזעים כאשר נערכת הפגנה נגד בית המשפט העליון - "המבצר האחרון של הדמוקרטיה" – אבל
חוק שאינו נראה להם, יש להפר בריש גלי, עוד בטרם יבשה הדיו מאצל ספר החוקים. ויעידו הפרסומות של "שלום עכשיו"
הקוראות לחרם על מוצרים שמקורם ב"שטחים הכבושים" שהופיעו אצל העיתונות כאן בישראל מייד לאחר שאושר החוק
בכנסת בקריאה שנייה ושלישית .קדושת
הדמוקרטיה צבועה ואף צבועה למדי.
חוק
החרם - "לא זו הדרך" למאבק הציבורי כנגד העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר
כפנחס. דמוקרטיה אינה שיטה קלה, ואנו
אמונים ליישמה גם כשקשה לנו וקשה לנו מאוד. אין אנו סותמים את פיו של השייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית,
ודמוקרטיה איתנה וחסינה אינה אמורה לשלול גם ממתנגדיה מבית לדבר נגדה.
כי מחר – והיה כי תשונה האווירה הפוליטית - אמור מאן דהוא אחר לחוקק חוק המבקש להגביל את
זכות הדיבור מקבוצה אחרת.
עד
לחקיקת החוק איש ממנהיגי העולם המערבי לא התייחס ברצינות לחרם. חקיקת החוק הזמינה
תגובות מהפרלמנט האירופאי, משרת החוץ של ארצות הברית, מהקי דאורסיי בפריז ועוד.
הווי אומר, חקיקת החוק עצמו הינה הפרסומת
הטובה ביותר למבקשים את רעת ההתיישבות.
החוק
לא יעזור, הוא יאדיר את המחלוקת ויעבירה
לפסים שאסור לנו לעבור אותם. רוב שרי
הממשלה הבינו זאת אבל בשל נסיבות שהפגינו חוסר מנהיגות לא היו במליאה במהלך
ההצבעה.
אישים
וקבוצות מהשמאל חוטאים חדשות לבקרים לאושיות הדמוקרטיה בישראל. אל לנו להיגרר אחריהם. השיירה תעבור ומי שרוצה
לנבוח, שינבח.
זלי יפה
כנסת ישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה